משבר שטראוס-עלית פרץ כביכול כרעם ביום בהיר, לפחות כך נדמה וניתן להסיק מההתנהלות האיטית והמגומגמת של התאגיד אל אל מול מה שקרה ברשתות, עד עלייתו לאוויר היזומה של מנכ"ל שטראוס בסרטון וידאו בפייסבוק.
אבל מי שהקשיב לשיח הרשת יום-יומי במשך חודשים חש מתחת לפני השטח את התסכול והבעבוע. זעמו של האיש הפשוט מאז ימי קיץ המחאה הגדולה טרם שכך. לפיכך, ניתן לסכם את המשבר שטרם הסתיים כך: תפסו את שטראוס-עלית "עם המכנסיים למטה".
מה ששטראוס – עלית התקשו להבין, עדיין, אחרי כל הרעש ברשת הוא שאין זה משנה באמת אם פסק זמן אכן זול יותר בארץ. זהו רק הסימפטום. המחלה היא זו: הצרכנים פשוט עדיין חשים מנוצלים ודפוקים על ידו. הציבור רוצה שיקשיבו לו. אל תתנו מבצעים, תנו מחיר הוגן וקבוע לאורך זמן.
הפלפולים והתחשיבים של שטראוס והקריאה של ציון בלס המאתגרת, שלא לומר המתנצחת, עם האזרח הקטן להביא לו הוכחות שאכן כאן יקר משם לא הואילו. ייתכן שקריאה זו אף ליבתה את האש, אם כי היה זה צעד ראוי לצאת ביוזמה ולנסות להסביר את עמדתם.
מה ניתן היה לעשות?
אולי פשוט כדאי ללמוד מרמי לוי. נכון, הוא לא עופרה שטראוס, אבל אפשר גם אפשר ללמוד ממנו את סודות השיווק ליצירת אמפטיה בקרב הציבור. ייתכן שהוא מעגל פינות ומרוויח על חשבון הקונים, אבל התדמית שלו אינה של "גזלן חזירי". מה שיש לרמי לוי ואין לשטראוס-עלית, תנובה או אורנג' הוא דבר יקר מפז: אמון הציבור. בעידן הרשתות החברתיות זה המטבע החדש.