תקרית השוקולד בישראייר ולמה חברות התעופה רוצות בעצם שנסבול


כמו כולם גם אני צפיתי בחיזיון,שלא לומר בחרפה, של האנשים שגידפו והתפרעו במטוס ישראייר לוורנה.

קליק לתקרית ולהתפתחויות

אבל מתוך כל העליהום שנעשה על אותם נוסעים, איתם אני לגמרי לא מסכימה כמובן, אני רוצה להאיר את עיני כולנו לכך שחברות התעופה למעשה מרוויחות מכך שלא נעים לנו ושלא נוח לנו בטיסות. זו אסטרגיית הרווח שלהם. כן.שנסבול. עזבו אתכם מחוויית לקוח טובה!

השבוע קראתי מאמר של בריאן סוליס בנושא, מה שמאוד הדהים אותי ומנגד נראה לי מאוד הגיוני.

תחשבו על כך,כמה סבל בעצם גוררת טיסה.

  • לחכות בתור בדלפק לעשות צ'ק אין
  • להידחף בתור לשירותים, לעמוד בתור הצר לשירותים, להידחף ביציאה מהמטוס כשנוחתים
  • לקבל בעיטות בגב הכיסא. שלוש.חמש. עשר שעות.
  • להימחץ כשהנוסע מלפניך מחליט להישען אחורה.
  • לגלות שאתה בחריגת כובד מטען כשרק גמרת לארוז על הסנטימטר.
  • לסבול שיחה עם שכן לספסל כשממש לא בא לך לדבר איתו או להקשיב לו אבל אין לך לאן לברוח.
  • לשמוע בכי תינוק. ילדים בועטים במושב שלך.
  • לקבל יחס נאות מנציגי הטיסה (כן!)
  • לנסוע כמו סרדין,גם אם אתה טס המון, כי לא שדרגת לפרימיום.

ובכן, מדובר באסטרטגיה מחושבת של גרימת סבל לנוסעים על מנת שאלה יוציאו כספים על שדרוגים, רכישת פרימיום ועוד וזאת על מנת שחברת התעופה תרוויח יותר.

אז תאשימו את הנוסעים שרצו שוקולד ולא קיבלו, אבל יש כאן נקודה למחשבה. אה, ויש גם דבר כזה: דיילים לא נחמדים.

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *